גיל המעבר, מנופאוזה, מנפאוזה

מנופאוזה- גיל המעבר הוא לא רק ציון דרך הורמונלי - פיזי, אלא גם מעבר ריגשי, חשיבתי, תפיסתי לחיים – של עצמנו, של אנשים סביבנו במשפחה, עבודה וחברים. עם כל הקשיים שהוא מביא, הוא גם יכול להיות מנוף לשינויים חיוביים בחיינו.
כל אשה תעבור את גיל המעבר - המנופאוזה. 30-50% מהנשים יפגינו סימפטומים בדרגה בינונית עד קשה.

אם את סובלת - פני לטיפול מתאים. יש מה לעשות!

מרגישה ש"אני לא אני"?
שוב לא ישנת טוב?- עד שנרדמת.. שוב התעוררת באמצע הלילה ולא נרדמת, קמת עייפה בבוקר?
מרגישה ערפול-מוח Brain fog ?
עצבנית, כעסנית, מגיבה בחדות?
גלי החום האלה....
כואב לך בזמן קיום יחסי מין? בעצם בכלל לא בא לך...
שוב שכחת למה הלכת לחדר? מה רצית לקחת? מה שכחת להביא?
לפני כל וסת את בדכאון? עצבנית ? הוסת סוער?
כואב לך פה ושם, שם ופה?
הופיעו בעיות בריאות?
נמאס לך מהעבודה? את מרגישה פחות יעילה שם?
האנשים בעבודה, השכנים, בעלך, את עצמך – פתאום כולם נראים לך אחרת?

את מוזמנת להיכנס לאתר של "האגודה הישראלית לגיל המעבר" ולמלא את השאלון. זה ייתן לך מושג אם ועד כמה את בגיל המעבר. קחי אותו לרופא.ה שלך ודונו בו.
אם את חושבת שאת בגיל המעבר, אל תיכנסי ללחץ - אפשר להקל על הסימפטומים- פני לעזרה ולתמיכה.

גיל המעבר לא מתחיל כאשר "המחזור מתחיל לשחק לי", אלא מתחיל למעשה שנה-שנתיים קודם לכן, כאשר המחזור עדיין סדיר. איבוד הוסת מוכרז רשמית לאחר שלא הופיעה במשך שנה. בגיל המעבר מופיעות תופעות שונות ומגוונות, שרוב הנשים לא מקשרות אותן זו לזו, בטח ובטח שלא משייכות אותן לגיל המעבר. אם הן פונות לטיפול הוא יהיה נקודתי- לאורטופד או ראומטולוג בשל כאבי מפרקים ושרירים, לרופא משפחה בשל הפרעות שינה, לגניקולוג בשל כאבים ביחסי מין, וכן הלאה. הטיפול בנשים הסובלות מתסמיני גיל המעבר דורש לעיתים התערבויות רב-מקצועיות, אך מתוך ראיה כוללנית והתייחסות לגיל המעבר. לצערי המודעות של אנשי מקצועות הטיפול לגיל זה לא מספיק גבוהה, והראיה ההוליסטית שהוא דורש עדיין לא מספיק קיימת. מטרת המאמר הזה הוא להעלות מודעות לגיל המעבר ולומר לכן- נשות אמצע החיים: אתן לא לבד, ויש פתרונות!

כמה מיתוסים שהגיע הזמן לנפץ:

"גיל המעבר זה דבר נורמלי וככה זה...." – לא נכון, ואם את סובלת- יש איך לעזור!
"הורמונים זה מסוכן". זה נכון רק לגבי מיעוט מהנשים, ולמעשה לגבי רובן הוכח ההיפך (נשים שלקחו טיפול הורמונלי חליפי לוקות פחות בסרטן השד). יש לברר גורמי סיכון ולנהוג בהתאם, אך לרוב הנשים שטיפול הורמונלי חליפי יכול לעזור להן, אין סיבה רפואית להימנע מלקחת אותו.
"זהו, זה סוף החיים שלי". ובכן, תוחלת החיים בעולם המערבי מראה שלרוב הנשים יש עוד 30-40 שנה לחיות אחרי שנגמר הוסת. כלומר כמחצית חייך עוד לפנייך!
"אני כבר לא אשה יותר". ממש לא. מדובר באובדן הפוריות, לא באובדן נשיות. נשיות היא לא רק האפשרות להוליד. הרוב המכריע של הנשים מגיעות לגיל המעבר כאשר נושא הילודה כבר בלאו הכי לא רלוונטי להן יותר, למעט הצורך להשתמש באמצעי מניעה.
"זהו, עכשיו אני זקנה"- מה לעשות שהזדקנות וגיל מעבר קורים במקביל. גם הגברים בגילך לא נראים ולא מרגישים בני 16.
"אין מה לעשות" – יש מה לעשות! צריך לדעת איך להיכנס לגיל הזה בצורה יותר טובה. יש דרכים להקל על תופעות גיל המעבר. אל תוותרי!

מה עושות?

פונות לרופא.ת משפחה עם שלל התלונות. כולן- גם אלה שאתן חושבת שלא קשורות.
עושות בירור רפואי שישלול אבחנות אחרות (ירידה בתפקוד בלוטת התריס למשל).
בודקות: רמות ויטמין D ו-B (מתספות לפי הצורך). מבצעות בדיקת צפיפות עצם. שוקלות טיפול לפי התוצאות: נטילת ויטמין D (ראי סעיף 3), חשיפה מבוקרת לשמש, פעילות ספורטיבית בדגש על חיזוק שרירים ושיפור שווי משקל.
לפי הצורך: מחפשות רופא.ה שהתמחו בגיל המעבר ופונות אליו.ה עם התלונות ועם תוצאות הבדיקות.
שוקלות טיפול הורמונלי חליפי. הוא יכול להוות תשובה אחת לכמה סימפטומים.
מטפלות בסימפטומים ספציפיים, אם לא נעזרו על-ידי טיפול הורמונלי חליפי: יובש בנרתיק, הפרעות שינה, דכאון וכו'.
נעזרות בתמיכה רגשית, לומדות טכניקות להרגעה עצמית, פונות לטיפולי גוף-נפש.
שוקלות רפואה אלטרנטיבית, כל אחת לפי נטיות ליבה.
מקפידות על פעילות ספורטיבית הכוללת גם תרגול כוח ושווי משקל וגם פעילות אירובית של 150 דקות בשבוע (לפחות).
מקפידות על תזונה נכונה- פונות לקבלת יעוץ מקצועי. מורידות ג'אנק פוד. שוקלות צום לסירוגין.
חושבות איך ניתן לשנות את חייכן בכיוון שנראה לכן עכשיו- להפוך את כיוון הריהוט בסלון? ללמוד מדיטציה? לקחת חל"ת? לצאת להליכה כל יום? לא לענות לכל שיחת טלפון מהילדים? נעזרות בעזרה לכך לפי הצורך.

לפיזיותרפיה יש יכולת לעזור בכאבים ממקורות שריר-שלד ועוד, לעזור אם את חשה בירידת יכולות עקב כאבים או חולשה, אם הופיעו בעיות של קרקעית האגן (בריחת שתן למשל), בשיפור שווי משקל, וגם בהבנת המצב ומתן תמיכה. חשוב לבצע את ההערכה והטיפול הפיזיותרפויטי מתוך התייחסות לגיל המעבר, אם הוא רלוונטי, ולא רק מתוך ראיה אורטופדית, ראומטית וכד.

שילוב של עבודת גוף-נפש יכול למקסם את התוצאות הטיפוליות.

* אני בוגרת קורס רפואת גיל המעבר, אונ. תל-אביב

גיל המעבר (מנופאוזה)